על הערך ה 11 בלקסיקון של ספר היובל , עמ' 267
( לפחות חלק מהתשובה ) (13)
עד עכשו, שוב, פרסמנו בעלון 12 רשימות. המספר הבא לא טוב.
אז הרשימה הזאת לא שייכת לההן. רבים מן הקוראים שואלים,
מה זה חמוריות נמרית ולמה זה בכלל טוב ?
אז ב1966 , כאשר היתה החמוריות הנמרית בשיאה, היתה פלמחניקית
מנתיב הל"ה שקראו לה אראלה הורביץ. היא הכינה ספר שלם לדפוס,
בשם "חמוריות נמרית", כולל איורים יפהפיים וגם רצתה להוציא אותו לאור.
אבל לא היה כסף לאף גורם והספר נשאר בחושך. ההקדמה לספר
(על פי דרישתה של אראלה ז"ל,) כללה את סיפור פינסון סוחר הקש,
איפה שנטבע הביטוי "חמוריות נמרית". ההזדמנות להיזכר ולהציג את זה
שוב, זכתה לקבורת חמור קיבוצית, יחד עם כל ההצגה שהכינונו לחג ה50 .
העותק שנותר בידינו מהספר ההוא, טבע, כנראה בשטפון הביוב שארכיוננו
ספג לפני 17 שנים.
מה אנחנו נעשה ? זה מה : אנחנו נתכבד לנהוק חמוריות נמרית בנעירה
אחרונה. להדגמה בלבד ודי.
יום אחד חוטפת האחראית על קבלות שבת חררה. החררה אמיתית והאחראית
פורחת ומזיעה כמו שצריך ומודיעה, נחרצות, שיותר היא לא מתקרבת
לאחריות על קבלות שבת. הרופאה מרגיעה אותה ונשבעת שזה כלום
ויעבור מהר. רופא אלטרנטיבי שהוזעק, מודה בחצי פה שיש מין של חררה
שבה מופיעים שני כתמים כחולים על הטוסיק השמאלי, כתמים המופיעים
רק בט"ו באב ונעלמים למחרתו, גם זה אצל אחת ממליון נשים וזהו זה. הכל.
אבל לאחראית על קבלות השבת לא איכפת. גם נשבר לה מזה שלא שרים,
לא מגיעים בזמן, הפסנתרן לומד את השירים באותו ערב,המון אנשים אוכלים
בבית ולמה להכין את כל הדפים כשהמיקרופון מקולקל וכולם מחכים בחוץ
עד שיגמרו לשיר בפנים ?! אז היא מחליטה להיות גבר ולהשאיר פס.
בלי קבלות שבת עם אחראית זה לא בדיחה. אפילו אצלנו. כמו טיל מגיעה
השערורייה כסעיף לדיון במזכירות ובאסיפה. עכשו אנחנו מזנקים ,
בחמוריות נמרית גזעית, להתריע : לא יתכן שבעידן הבאג 2000 ובסך הכל 499
שנים לפני ליקוי חמה כזה ולקראת המילניום הבא, אנחנו נשארים מפגרים עם
הקבלת שבת הזאת מלפני 50 שנים. לכן :
א. שיפסיקו לחלק אוכל מעגלות, כמו פעם, ויתנו אותו בהגשה עצמית,
כך שאנשים לא ימותו מרעב כשהשולחן השני כבר גומר והם עוד לא ראו מרק.
ב. שיפסיקו כבר לשיר משירי תרפפ"ו ויביאו גם אלינו, סוף סוף, מבחר
משירי אביב גפן, כיאה וכיאות.
ג. שיפסיקו להדליק נרות פרפין עם גפרורים, כשאפשר להדליק נרות אלקטרוניים
עם שלט-רחוק.
ד. שיפסיקו לקרוא פסוקים מספר בן 3000 שנים ויביאו משהו יותר נורמלי.
ה. יש רשימה של אנשים שאוכלים בבית. זה יוצר שני מגזרים בזמן אמת
לקבלת השבת והגיע הזמן להפסיק גם עם זה, או להכיר בתופעה דה-יורה.
לפחות להכריח את הלוקחים אוכל , לשיר שיר או לזמזם יה בה בה בם,
על כל סיר שהם ממלאים הביתה לכל השבוע ולחצי עפולה.
גם לתת להם חלות ויין במקום שיגנבו מחדר האוכל וגם על זה שישירו משהו.
במזכירות ובאסיפה נבהלים מחומרת המצב הטעון. נבחרת ועדת אד- הוק
לענין האחראית על קבלות השבת. אנחנו מצרפים את עצמנו לועדה ומעלים
שם דיון על 100 ענינים נוספים, כגון לצלם את המאחרים ולהוריד להם את
זה מהתקציב וכולי ושיהיה כבר פעם הגיון בדברים. האסיפה שומעת רבע
מהחומר ומחליטה, פה אחד (מתוך 7 פיות שעוד לא הלכו הביתה) להצביע
על כל זה בקלפי. אנחנו מכינים נייר להצבעה בקלפי, שבו ברור, בין השאר,
כי דרושות ש ת י אחראיות לקבלות שבת. אחת על המיגזר שעוד אוכל
בחדר האוכל ואחת על המיגזר שמקפיד לאכול בבית. זאת שאחראית על
קבלת השבת הכללית – חייבת להיות חברת משק.
על השנייה ניתן להתווכח, בתנאי שיובן כי עליה להתעקש ולשמוע את
הלוקחים אוכל הביתה – שרים כמו שצריך, לכבוד זה.
ההצבעה בקלפי משלחת את כל הסיפור לעזזאל ולמזבלה.
אבל זה לא מחזיר את האחראית על קבלות השבת לכהונתה וגם לא פוטר
אותה מהחררה. בלית ברירה, וכמקובל, סוגרת המשצ"ית עיסקה עם
חברת הפקות עפולאית-רוסית, על ביצוע כל קבלות השבת, כולל שירים
וריקודי בטן וקפה ועוגה במועדון, וגמרנו עם הצרות, כמו שגמרנו אתן
אצלנו בכל מקום שלא תזרקו אבן.
דעת לנבון נקל שזאת היא מזימתנו המקורית. אנחנו עוד ראה נראה וגם
השג נשיג את הפיכתנו לישוב קהילתי כמו כולם ואם תרצו אין זו אגדה.
מי שלא יודע מה יכולה חמוריות נמרית אמיתית לעשות , לא רק עם קבלות
שבת, אז שידע. עכשו.
(כמו אז) בחמוריות נמרית
א נ ח נ ו .
ובחזרה לענינינו :
…שלא נשכח לתקן ולהוסיף על הרשימות הקודמות:
א. ברשימה על המעברה טענו שבסרט "האדמה הטובה" שיחקו פאול מוני
ואליזבט ברגנר. מה פתאום ?! שיחקו שם פאול מוני וליזה ריינר.
ב. ברשימה על הגשה ב1953 נפלה שגיאת דפוס. במקום "ארוחת צהריים ליפו"
צ"ל – "ארוחת צהריים לפפו".
ג. ברשימה על הילד שנפל לבור צריך להאיר: אילון הלוי היה זה שקשר
את הילד הגבעוני ברגליים בקשר מוט עם הבטחה כפולה.
שם הילד התענכי ל א היה ציון דוד, אלא ציון אליהו. שני הילדים האלה
כבר מזמן לא בגבע ולא בפרזון אף על פי שבפרזון יש כאלה שזוכרים
הכל, כך חקר רועי מפרזון, שלמד פה בבית הספר העממי ועכשו עובד
במח' הכבלים.
נשיקות לאשתי רותי ל41 שנות נישואינו
בקלנועיות חמורית
א מ ן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה