אנחנו כבר לא ממש בעסקי אוכל טוב. בכלל באוכל.
ארוחת גורמה אמיתית, אסור לבזבז עלינו.
לֶבֶּן, ירקות ירוקים ושמן זית, זהו. אולי גם גבינה משולשת אחת על הלחם
האחיד. נקודה. דווקא בגלל זה אנחנו דרוכים ומאופסים על כל מה
שזה, אולי, משהו שאימא שלנו הייתה עושה.
למשל: צימעס. ולמשל: קומפוט. בדברים האלה, הקיבה שלנו שוכחת בת כמה היא.
הקומפוט הזה, זה מה שקוראים לו מרק-פירות. בחדר אוכל אצלנו, מקובל בקיץ, להגיש כמעט כל
יום, את האוכל- של- אלוהים הזה. לא תמיד
יודעים, או שסתם לא זוכרים, לשים בסיר, נוסף לסתם פירות, שהם כבר לא מי יודע מה,
וגם סוכר, אז לשים גם קצת, איזה ז'לטין להקרשה זוטא. אבל גם ככה זה טוב וזה אוכל חשוב מאד.
בחמסינים של א"י היפה, לא צריך בכלל ארוחת
צהרים. מספיק צלחת מרק- פירות וזהו. שתי
צלחות של מרק פירות, עם לחם שחור, ביום חם מאד,זה כבר ארוחת מלכים, או מה שיותר
מזה- ארוחה אמיתית ב"מסעדת הפועלים" של ארץ ישראל היפה.
אלא מה? דווקא
אנחנו, שכל כך מתים על המרק פירות הזה, דווקא אנחנו אוכלים אותה בגדול – בלעדיו,
בדרך כלל. אם אנחנו מגיעים לחדר אוכל
ברבע לשתים-עשרה, אז יוציאו את המרק פירות בשתים- עשרה בדיוק. אם אנחנו מגיעים בשתים-עשרה בדיוק, אז הוא יוצא
בשתים- עשרה ושבע דקות. אם אנחנו נגיע בשתים-עשרה וחצי, אז או שיוציאו את המרק
פירות בשתים- עשרה ושלושים וחמישה, או שלא יוציאו בכלל. המרק פירות של היום-
יישאר, כנראה, להיות המרק פירות של מחר.
מה שחשוב פה זה שהחמור יישאר בלי מרק פירות. חד-משמעי.
רק אחרי שגמרנו את הארוחת צהרים ,עם הספל מי-ברז המגעיל
הזה, רק אז, בדרך לזרוק את הכלים, אנחנו זוכים להיווכח בעליל, שדווקא
כ ן ה י ה
מרק פירות. רק שהוציאו אותו כרגיל,
רק אחרי ש א נ ח נ ו התיישבנו לאכול עם הספל מי-ברז המגעילים האלה.
כאילו שיש שם מישהו במשרה מלאה, שהעסק שלו זה איך לתחמן
ככה שאנחנו לא נטעם מהמרק פירות, ויהי מה.
איך הוא עושה את זה? הוא אורב
בחלון של הסנדוויצ'יה של מרנינה ורואה אותנו על הקלנועית, ומזהיר את החברה לחכות
עם המרק פירות, עוד חמש דקות?! או מה ?
בעידן הזה, שבו מייצרים (איפשהו) בית-שימוש אלקטרוני
לחתולים, מה שמחייב הצטיידות בחיישנים מאד רגישים לכל זירזוף של כל נוזל, אנחנו לא
נתפלא בכלל, אם לא מתחמנים אותנו מהמרק פירות בעזרת צ'יפ אלקטרוני. יכול להיות
שחיישן כזה יושב על הברז מים השני משמאל (זה שאנחנו לוקחים שם את המים המגעילים
האלה). החיישן הזה קורא, כנראה, במהירות
של מחשב-על, את ה D.N.A שלנו, כשאנחנו לוחצים שם על הכפתור.
אז נסגר מעגל המילכוד: החיישן מודיע שהחמור לקח מים. סימן שהחמור הולך לאכול בלי המרק פירות. מחכים שתי דקות, על כל צרה, ויללה - המרק-פירות יוצא, להרגיז אותנו, כשנהייה בדרך
לזרוק את הכלים.
ל מ ה ? למה !?
בקלנועיות חמורית
א מ ן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה