בקץ הימים, כשכל העצמות היבשות קמו ונעמדו לעיני הנביא יחזקאל והתחילו לחגוג את תחיית המתים פנו כולם למעלה ואמרו לקב"ה: " עכשיו אתה תגיד לנו: על מה התייבשנו כאן כל השנים בעמק העצמות?" אמר להם: "על זה שלא הפסקתם לרצוח ולנאוף ולשקר ולחמוד, וזה" אמרו לו: " עשרת הדיברות ותרי"ג המצוות ואלפי החומרות המחורבנות שלך הם בלתי אפשריות לביצוע." אמר להם הקב"ה: "נצח ישראל לא ישקר והיו לטוֹטָפוֹת בין עיניך וגומר. מי שואל אתכם?" אמרו כולם לקב"ה: "מה זאת אומרת לא תרצח, לא תנאף, לא תחמוד ולא תשא דבר שקר?! תשאל כל מי שתרצה ויגידו לך שאין אחד ואין אחת שלא קצת שקרו וקצת גנבו והיה גם איזה נִיאוּפצ'יק ובטח שאם לא רצחו – אז רצו לרצוח את החותנת או איזה שכן נודניק. אי אפשר להקל קצת בדיברות? לוותר על כמה מצוות? לא לעשות כזה בַּלַגַן מכל עמותת בחירות? להתעלם מסתם סטוּץ שקורה אחרי שרואים אשה טובת מראה רוחצת על הגג? הלא גם אתה רוצה שאת הגלגול הבא נעבור בשלום?! אלוהים, תהייה בן-אדם.
אמר להם הקב"ה: "אין על מה לדבר. אתם תעשו את
כל זה עוד הפעם – אתם תשכבו פה עצמות יבשות עוד הפעם."
ראו כולם שאין עם מי לדבר. אז הם עלו על ג'בל קתרינה, מול ג'בל מוסה,
שילבו ידיים במעגל, רקדו הורה ושרו:
דָוִד! מֶּלֶךְ
יִשְׂרָאֵל! חַי! חַי! וְ קַ-יָּ- הַ-ם.
(ואז זלגו
עיני הקב"ה דמעות והכנרת התמלאה)
בקלנועיות חמורית
א
מ ן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה