מאד נהנינו להשתתף בקריאה משיר השירים במוצ"ש
האחרון. היה יפה מאד כשלעצמו וזה היה גם תזכורת לימים יותר מכובדים בכלל, כשתרבות
היתה לא רק טלביזיה ולא רק תעתועי טראנס.
כמה שעות לפני זה היתה לנו הנאה אחרת.
אשתנו הצליחה לתלוש את החמור משיגרת הדִכאוניות העגומה ולעלות לגלבוע אל
שיא פריחת האירוסים.
בדרך ממזרח למערב שם, על יד עץ חרוב ותיק, עצרנו. אשתנו לקחה אותנו ביד קצת למעלה, איפה שיש סלע
שאפשר לשבת על יד אירוס שפורח לך כמעט בין הרגליים. אפילו האבנים שם הן חגיגה לעיניים: לא סתם דֶּבֶּש זרוק
בערימה. כל אבן אפרפרה-צהבהבה, שתולה
באדמה ומוקפת פרחים ועשבים,מצופה טחבים וחזזיות וכל מיני סתם כתמי לידה יפים.
איזה 4X4
שחור ומחוצף התעקש לחנות דווקא מתחת לחָרוּב הותיק. כמו שהוא התחיל להיכנס
מתחתיו, היו קולות נוראים של שריטות ומכות וחריקות. ה4X4 נבהל ועשה רוורס משם. הסתבר שלחרוב הותיק יש ענפים אלימים שעשו לאוטו-שטח שריטות בצבע של הגג וכמעט שברו לו את
שמשה הקדמית וגם הזיזו לו את הראי הצדדי.
סביב האבנים היפהפיות ספרנו בשטח של חמישה מטר על חמישה,
לא פחות משלושים וחמישה מיני שיחים ופרחים. היו שם: כלניות (קצת) נוריות, דמומיות, מרגניות, אירוסי
אחה"צ, לשון הפר, תורמוס, מציץ סורי, שום, מסרק שולמית,אירוס הגלבוע, מרווה
ריחנית, קחוון מצוי, חרדל, צפורני חתול, פשתה שעירה, חרציות , מצילתיים, בקיה
,אספסת, תלתן, כלך מצוי,סרפדים, חלבלוב, ציפורנית, מקור חסידה, רקפות, כליל החורש,
תלתן כוכבני, תלתן הפוך, תלתן ארגמני, ביקייה, נזמית לופתת, טופח, שיח-אלה ועוד
ועוד. וזה חגיגה לעיניים ולנחיריים ולכל הנקבים שבעור. בייחוד,כמובן, אירוס הגלבוע הכחול-סגול- שחור,
שהחלק השחור שלו ממש מהפנט כמו שיר השירים
שאמרנו אותו בערב אחר כך.
וגם יש ביזרעאל ילדה קטנה. קוראים לה "וֵרוֹ" (במלעיל). כשהיא פוגשת את
החמור, היא שרה לו ככה:
אַמְנוֹן
מַמְנוֹן תַּבִּיט עָלַי
אֲנִי
– אַתָּה! אֲנִי – אַתָּה!
אֵיךְ
שֶׁאַתָּה הוֹלֵך כָּל כַּך מַצְחִיק?!
תוך כדי כך מפזזת וֵרוֹ בסְטַיְל צולעת מאד. החמור
מתפוצץ מצחוק והחיים נראים פתאום קצת פחות מזופתים.
בקלנועיות חמורית
אמן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה