צהריים אחד ישבנו לסעוד מול דניאל הרפז. אנחנו ניסינו לאכול דג
שמסתכל עלינו באמצע שאוכלים אותו. דניאל הסתפק בסטייק חצילים
קר ומתובל וערב לחך. תוך כדי הערה בענין אחר (אליו עוד נחזור) ,
אמר לנו דני :" אתה כותב על כל מיני עניינים. למה שלא תכתוב גם
על הרשימה שהייתה ב 1953 על הדלת של המחסן בגדים
ה ה ו א ? " .
אנחנו לא ידענו על זה כלום ובטח שגם לא זכרנו שום דבר וכל
האינפורמציה דלהלן היא של דני וגם של זיוה ביר (אצלה עשינו תיחקור
מצליב. סתם. ) המחסן בגדים ההוא, שבצריף, היה אמנם מוקד רכילות
כמו שצריך, אבל לא רק זה. הוא היה ממש מוסד עם שאר רוח ופעל
ברוח של דאגה עצומה לכל עניני כולם , בעיקר שלכל אחד יהיה מה
ללבוש לעבודה, לאחרי העבודה וסדין לישון ושבכלל חושבים עליו.
אז, כשחלק מהבגדים היו בכלל מעורבבים ולא רק אישיים ובכלל
לא הייתה כל כך הרבה כביסה, גם אז זה לא היה פשוט. כי גם לא היה
חשמל.
בהתחלה ,הבנות כיבסו את כל הכביסה על "קרש כביסה", ייבשו על
חבלים וגיהצו על שולחנות חדר האוכל עם מגהצי פחמים שחיממו
אותם על האש במטבח. בקצה הצריף הכי קרוב למקלחת
ה ה י א הייתה מין פינת כביסה, תחת סככה .
כשהתחילו לשלוח את הכביסה למכבסות של משקים שכנים.
המשיכו לכבס בפינת כביסה ההיא את החיתולים ואת הכביסת
ילדים בכלל. מה שחוללו הבנות של המחסן אז, היו נסים ומעשי
גבורה בלי חכמות.
על הדלת של המחסן בגדים, מבפנים, הייתה חקוקה בעפרון רשימה
של שמות, הקליינטורה של המחסן. דני גורס שזאת הייתה רשימה
של כולם, גם של מי שכבר לא פה ומבחינה זאת היא הייתה מעניינת
מאד וגם חשובה לאין ערוך . זיוה ביר לא זוכרת שזה כך, אלא שזאת
הייתה רשימת המסכנים (רווקים) שצריך לדאוג להם ולפנק אותם,
אחרת יסתובבו מלוכלכים ושכוחים כל הזמן. בכל מקרה, היה חשוב
מאד להימנות על הרשימה הזאת כי דרכה קיבלת גם בגדים לתא וגם
עוגה ליומולדת , אפילו שאמא שלך רחוקה ואתה לא כותב לה מכתבים.
מתי שג'וליק הייתה המחסנאית וצוות המחסן היה באחד משיאי גדולתו
בכל הנ"ל, הביא דני קבלן צבע (שמן מאד) ומסר לו ולחבריו את צביעת
כל הצריפים. לפני שהתחילו, עברו בכל מקום לראות את העבודה.
כשהגיעו למחסן בגדים, הבהיר דני לצבעי , שאת דלת הכניסה,
מבפנים, איפה שיש את הרשימה הכל כך חשובה - לא לצבוע בשום
פנים ואופן. "למה ? " שאל השמן הזה . אבל דני לא יכול להסביר
לו שאם יצבע , אז שלשים ושבעה גלמודי רווקות, לא יקבלו
תחתונים ומגבות וסדינים וצ'יזונים ושרוכים לגרביים (בשביל שלא יפרדו
בכביסה מבנות זוגן ) ובכלל, שההיסטוריה ממש תימחה.
אז דני אמר לו לא לצבוע שם וזהו.
אחרי שגמרו לצבוע את כל הצריפים, הלכו לבדוק את העבודה
והגיעו אל המחסן הבגדים. הדלת ה ה י א היתה צבועה בצבע
"קרם קיבוץ" משני צדדיה. דני שאג וצרח ואיים על הצבעי השמן ברצח
ובתלייה ובאי תשלום עבור העבודה. הצבעי החויר וביקש רחמים
והציע לצבוע דלת אחרת על ח ש ב ו נ ו , העיקר שיהיה שקט.
אבל דני הסתלק משם בכעס והצבעי הזה לא יודע מה חטא עד עצם
היום הזה ועד כאן.
אחרי שדני סיים את הסטייק חצילים ,הטעים מאד, ואנחנו, לעומת זה,
הלכנו לזרוק את הכלים עם כל הדג שמסתכל עליך כשאוכלים אותו,
חשנו שוב, בעליל, שבחוץ יש 38 מעלות וכמה שהמזגנים זה אחלה
וכמה זיפת היה פה עד ששמו אותם וכמה מוצלח יותר ,מבחינה זו,
היה חדר האוכל ה ש נ י , ה ה ו א, שהיה כל כך גבוה ומאוורר ,
שלא היית מוכרח לברוח ממנו החוצה בגלל החום.
בהזדמנות זו הרהרנו על תגובה אמיתית וחשובה מצד כמה וכמה חברים
שחלקם כבר לא פה וחלקם פה , מאד, מאד, על מה שהשמצנו, בלי
בושה, ברשימה על חדר האוכל השני ה ה ו א . הנה היא,
בלשוננו: אמן בקר יכול לעשות צחוק מהכל במדור שבו הוא תופש
המון ישבן. למשל בעניין חדר האוכל הקודם.
מה שכתב שם לא מוכיח על שום קשר לעובדות ולמה שהיה באמת.
תכניות הבנין הוכנו על פי הקריטריונים הקשוחים של הסוכנות.
נעשה מאמץ להתאים אותן לצרכינו. הביצוע נעשה על ידי "סולל בונה"
בפיקוח חיצוני וגם בליווי שלנו. במאמץ רב הצלחנו להכניס שינוי
בגובה המבנה, דבר שהתאים לפני השטח ודבר שחסך לנו הון תועפות.
אם היינו דבקים בתכנית המקורית - היינו צריכים למצוא מימון לבניית
מכון קיטור, מבואה, חדר רחיצת ידיים ושירותים ועוד.
לכתוב דברים משעשעים זה נחמד. אבל להרוויח הרבה כסף, או לחסוך
את הוצאתו, חשוב יותר. גם את המועדון השלמנו , כשהיה מימון.
גם לדלת המערבית היו תכניות אבל לא היה מימון. אלה העובדות.
על יופי המבנה אפשר להתווכח כמו על כל טעם וכמו על כל ריח.
חושי הטעם והריח של אמן בקר, מלפני שלשים וחמש שנים ,
מעניינים את הסבתא שלו ושלנו .
אז שילך להצחיק אותן , אם זה מה שעושה לו טוב.
בקלנועיות חמורית
א מ ן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה