במהלך
באכחאנאליית המילניום בתקשורת, נקלעה צפייתנו לירון לונדון שמארח את ותיקי הישוב : את פרופ' מנדלסון שאיכפת לו רק מעתיד הדו-חיים,
את בנו של אבא כהן, האבא של מכבי האש וה "הגנה" בת"א , שהאמא שלו האכילה מרק את כל רעבי העיר,ואת סנטה
יוספטל מקב' גלעד, בעלת הזכויות הכל כך רבות בתנועה הקיבוצית. כולם אחר שנים רבות מעש, עד מאה ועשרים ויותר
, כהנה וכהנה, אמן ואמן.
בלי
להיזקק למקורות, אנחנו יכולים לציין כי החברה סנטה יוספטל, ילידת גרמניה, הפסיקה
את לימודי הכלכלה והפיננסים במולדתה ועלתה ארצה עם הרבה חברים. אחרי שנות הכשרה רבות, כמו שהיה מקובל אז, הם
הלכו להקים קיבוץ בפיסטין אחד, במזרח רמות מנשה, איפה שיש יותר אבנים וסלעים מאשר
אדמה והכביש לשם הוא "קול דה
סאק" עד עצם היום הזה. האדמות האלה
כונו "חובייזה בוטימאט" (משהו כזה) ושם המקום על פי השלט, הוא "אבן
יצחק". בפי תושבי המקום ובפי כל העם
קרוי המקום דווקא "גלעד", כמו של "חרמונים" קוראים דווקא "חמדיה" ול "רמים" קוראים דווקא
"מנרה". שיהיה.
על
ה "ייקים" אפשר לסמוך. תוך זמן
קצר הם הקימו שם קיבוץ לתפארת. סנטה
יוספטל היתה תמיד בתפקידים מרכזיים : עבודה , ריכוז משק, מזכירות
ה"איחוד" חברת כנסת (שפרשה באמצע מרוב שיעמום) מאכערית במפא"י ובכלכלה בכלל ומה לא. פעם
(אולי יותר מפעם) היא היתה אפילו מזכירת קיבוץ גלעד. הקו למטה:
סנטה אשת לפידות.
במהלך
הראיון בטלביזיה הסכימו הותיקים עם
המראיין, כי היום זה כבר לא מה שהיה פעם.
סנטה אפילו ציינה שקיבוץ זה היה טוב לימים ההם. מפליא אותה להיווכח שיש עוד כמה קיבוצים הדבקים
בשיטה, באדיקות רבה. "תוך עשרים
שנים, מקסימום, לא יישאר כלום מהקיבוצים, אולי ישובים קהילתיים עם זכרונות על סולידריות", סיכמה את
דבריה.
קצת
מתסכל , לקלנע אחרי ארבעים ושמונה שנים בקיבוץ ולשמוע גם את הלביאה הזאת מדברת ככה . מרוב
תיסכול הקלדנו צ'יק צ'אק שני דפים של
תאזיסים לניתוח המצב הקיים, חומר שיכול להספיק לשלשה ספרי הדרכה.
שבנו וקראנו את המוקלד ונוכחנו בעליל שהכל חכמה שלאחר מעשה . ת י כ ף גם
התחוור לנו שבקילנוע הזה אין לנו
שום חשק לברר מה קורה בגלעד ומה קורה אצל
סנטה ומה קורה אצל כל מה ואצל כל מי
שכותבים עליהם בעתונות הקיבוצית. כל
מה שהתכוונו פה מלכתחילה זה רק להיזכר
,בגעגועים , בלפחות ארבע הפעמים ,בהן היה לנו שיג ושיח אישי, פנים אל פנים עם
החברה יוספטל. זהו.
אז
מתי שהוא ב 1968 , כשהיינו מזכיר המשק,
(קדנציה א' ) , היתה מועצת ה"אחוד" בכפר המכבייה. זה היה באמצע הקרב
הגדול על הלינה המשפחתית, שאנחנו אישית,
ניהלנו גם פה וגם בכל מקום אחר.
קיבלנו שם את רשות הדיבור ועלינו לנאום בהתרגשות לטובת העניין. מי שזוכר אותנו נואמים, שם לב לתיאטרליות
הטבעית והמוגזמת שבאורח דיבורנו, מה
שלפעמים הצחיק את השומעים.
אנחנו זוכרים מצויין את כצל'ה מנחל עוז ( אז מזכיר המשק והיום במפעל הפייס)
מדרבן אותנו להפגיז עוד יותר, לטובת דעתו האישית (ואולי נגד דעת קיבוצו). באמצע נאומנו שמענו שתי קריאות ביניים
בולטות. אחת מפי אברהם אדרת, (מדריכנו בתנועה),
שצעק בהתלהבות: "איזה פאתוס !!! כמו
בימים ההם ! " והשנייה מפי מזכירת ה
"אחוד " , סנטה יוספטל, שהתריסה
בביטול משועשע : "עם דיבורים כאלה
תלך לתיאטרון !! " (פגישה ראשונה ).
כחודש
אחרי זה זימנה מזכירת ה"איחוד" , סנטה, אותנו לשיחה קצרה בעקבות החלטת קב' יזרעאל לעבור ללינה משפחתית. אנחנו צפינו שנקבל על הראש בגלל מרדנות והיינו
מתוחים. במשרדה ב "בית האדום " כיבדה אותנו סנטה בספל קפה והתעניינה לדעת מה
קורה ביזרעאל בכלל ובעניין הזה בפרט.
דיווחנו לה מה שדיווחנו. היא
הגיבה: " תדע לך שאני מבינה אתכם טוב
טוב. לא איכפת לי שתעברו ללינה
משפחתית, אבל שתדע לך שיהיו לכם צרות
נוראות עם הכסף לבנייה וכל הכרוך בזה".
(פגישה שנייה )
כמה
חדשים אחר כך, ואנחנו באוניברסיטה, לומדים תיאטרון ופילוסופיה, יצא לנו לתפוש טרמפ
ב"קונטסה" של פעיל התנועה וופה ,ז"ל, שנסע לתל-אביב. בדרך הוא היה צריך לקפוץ לקיבוץ גלעד, לאסוף
מישהו. להפתעתנו הוא "אסף" את
מזכירת ה"איחוד", סנטה יוספטל וגם את לוטה מוקרי, מועדת חברה של
התנועה. שתי בנות החמשים פלוס , השובבות, התיישבו בניחותא מאחור. וופה, שהיה נהג די פראי, נאלץ להתאפק ולנסוע בואדי מילק שהיה אז דרך לא כביש וכביש לא דרך, רק 60 לשעה.
את
לוטה מוקרי היכרנו היטיב מתקופת המיזכור (לא נגיד למה) והיתה פגישה לבבית
ומחוייכת. סנטה העירנית מיהרה להיזכר
ולוודא מי אנחנו , בדיוק , ושאלה בנימוס , מה אנחנו עושים כיום. בלי למצמץ, הזכרנו לה את קריאת הביניים ה
ה י א
וסיפרנו לה שאנחנו לקחנו אותה מאז ברצינות ואנחנו לומדים באקדמייה
לתיאטרון. זה חיסל
לגמרי את המעצורים האתניים של שתי
הייקיות, שבלי יכולת להבליג, פרצו בצחוק היסטרי. (פגישה שלישית)
בתחילת
1970 , ביום ששי בצהריים, הזעיקו אותנו לטלפון במזכירות והודיעו לנו שאנחנו צריכים דחוף לצלצל מיד
למזכירות קב' גלעד. בלי מושג למה,
צלצלנו וענתה לנו בקול קצת נבוך, המזכירה של גלעד, הלא היא סנטה יוספטל. לאחר שהתגברה על עכבה כלשהי, הודיעה לנו שיש להם חג 25 שנים ליסוד המשק והיא רוצה
לפגוש אותנו כמה שיותר מהר א צ ל נ ו .
למחרת, בשבת בצהריים , דפקו בדלת, היא ועוד
בחור צעיר מבני המשק. סנטה התיישבה על
הפוטל הויקטוריאני עם הקטיפה הירוקה, שהיה לנו אז, הזמינה כוס תה והציגה את הבחור בתור מי שכתב
איזה חומר לחגיגה. "אני מבקשת שתקרא
את זה " אמרה ושלפה חמשה דפים
מתוקתקים צפוף והושיטה לי.
"עכשו" ? שאלנו.
"כן", ענתה. "
אנחנו נחכה בסבלנות. "
קראנו
את הדפים ביסודיות. הרמנו את העיניים ושאלנו: " ומה עכשו "? " מה אתה חושב על זה ? " הקשתה
סנטה. "אנחנו חושבים שזה חומר גלם לאירוע של חצי יובל " הערנו.
"אתה יכול להפוך את זה לטקסט של הצגה ? " שאלה סנטה. " אנחנו חושבים שכן " הצהרנו בבטחון עצמי מוגזם. "תגידי, סנטה, את קראת את זה ?
" הוספנו. "בטח שקראתי " הפטירה.
"מה בדיוק זה צריך להביע" ?
המשיכה , בסקרנות ובחרדה. אנחנו
ענינו שוב, בלי למצמץ: " אם א נ ח נ
ו נכתוב את המחזה לפי מה שאנחנו מבינים
ממה שכתוב פה, אז יש פה לפחות קטע אחד טעון חומר נפץ של צעירים נגד ותיקים . אנחנו לא בטוחים שזה מקובל עלייך."
הבחור
שכתב את הדפים ולא הוציא מלה, הנהן בלהיטות לשמע דבריי, ונראה שהנושא
דוסקס כבר לעומק לפני הפגישה אצלנו.
"זה באמת קשה בשבילי, גם מה שכתוב פה וגם זה שאני לא בעסקי
תיאטרון" ענתה סנטה. " אבל חג ה25 הוא חשוב מאד
בשבילנו. אני מקווה שזה יהיה חג חצי יובל ולא משהו אחר " פסקה.
אנחנו שאלנו בסקרנות , מי יביים ?
"אתה" הבהירה בלשון בלתי
משתמעת לשתי פנים. ( זה היה בסוף שנה ב' באוניברסיטה ואנחנו היינו
משוכנעים שסנטה יודעת שהתנועה משלמת את שכר הלימוד) .
הצגת
חג העשרים וחמש בגלעד, אולי לא הייתה הכי משוכללת
מכל עבודותינו בתחום. אבל היא הייתה מפוצצת מעשרות שחקניות ושחקנים, מלאי
התלהבות ,ולמעלה מאלף צופים מריעים ומוחאים כפיים, גם באמצע ההצגה, בקטע
הטעון ה
ה ו א .
במהלך החזרות לא היססה סנטה להתערב
והיא הצליחה לשלוף ולגרש , טוטאלית , מההצגה את מלאך המוות בעל הנוכחות הנצחית בכל
חגיגות היובל שעשינו. ( פגישה
רביעית )
היו
עוד פעמים לא חשובות, למשל ב1976 ,כשקפצנו לדבר עם יואב נטע ,המוסיקאי של ההצגה
ההיא , בענין "מישהו " באפיקים והגענו לגלעד בבוקר, אחרי שבאותו לילה
כילתה שריפה ענקית את כל שטחי המרעה סביב המשק .
מצאנו שם את סנטה יוספטל מתרוצצת
בכל מקום ובקול ניחר ובעינים דומעות כמעט שלא אומרת "שלום", רק
"תראה מה קרה לנו".
בטלביזיה
היא אמרה את זה על כל התנועה הקיבוצית, בקול צלול, בלי דמעות ,בלי למצמץ , מפוכחת
ושלווה. סנטה אשת לפידות , שעד לא מזמן
עשתה משמרות בתעשייה.
בקלנועיות
חמורית
א
מ ן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה