על עפולה, על "קיצי" ועל כל השאר. (41)

לפני כמה ימים נסענו בתוך עפולה.  בפינת הרחובות יהושע חנקין ומשה שרת, חטפנו צביטה בלב.  לא גדולה מדי אבל בכל אופן צביטה.      הלב שלנו,  מרוב מעקפים,  כבר לא כל כך בנוי לשום צביטות,   אבל איכשהו התגברנו.      שרק שלא יהיו יותר מדי צביטות כאלה.    ז  ה   מה שאנחנו מאחלים לעצמנו.     בלי הצלחה גדולה.

אנחנו כותבים פה על כל מיני דברים שבדרך כלל הם  יזרעאל.       וזה לא  מ  מ  ש   העסק שלנו לכתוב  כלום על עפולה .        אבל מה אפשר לעשות,  כשעובדה עובדתית מאד היא,  שכולנו    ה  י  ו  ם,  יזרעאל, מגן שאול, התענכים ,גן-נר, בלפוריה, מרחביה ותל עדשים  ובטח שדברת  -   כולנו, בעצם, שכונות של עפולה? !    אין מה  לעשות, אם בכלל צריך.  

עפולה של היום היא הצלחה ושגשוג.  פלאפל כזה יש עוד רק אצל דבורה בכרכור ואולי אצל מלך הפלאפל בראשון לציון.   "גרעיני עפולה" אין בשום מקום בעולם חוץ מבעפולה וגם ב"מגדן" שזה גם כן בעפולה.   ומה שהכי חשוב:  העפולאים לא צריכים את אף אחד בשביל כלום.  גם לא בשביל ציונים בבחינות.  יש הכל ויתברך שמו, גם ברוסית.

כשעפולה עוד היתה חור בקצה הסרגל,   וועדת סימפסון של הממשלה הבריטית ,בשנות השלושים, ציינה שה"עיירת רחוב אחד"  הזאת היא דוגמה ומופת לכשלון המפעל הציוני,  דווקא אז ושם,    נחרתו כמה וכמה מטובי הזכרונות,      שבשנות החמישים המוקדמות הפכו למיתוסים,   בנפשנו   ובנפש  כל העם    ה  ה  ו  א   שישב בציון אז, ושאין כל קשר בינו לבין מה שרואים היום בתקשורת. 

למשל מכל אלה,   קודם כל חמשת הטרמפיאדות -  א. לחיפה, איפה שהיא עוד היום, על יד תחנת  "דלק".       ב.  לגליל ולבית חולים ולכפר ילדים -  לא רחוק מהקודמת, על יד תחנת הקמח בסיבוב, איפה שהיה גשרון נצחי, עליו ישבו כל המתייבשים שחיכו לאוטו שעות על שעות.   האתר הזה העבר לסיבוב לבית חולים, איפה שאז לא היה שום סיבוב לשום מקום, חוץ מלטוס לבית חולים או ללכת לכפר ילדים ולראות איך מטיסים שם גלשונים.             

ג.    לעמק, על יד "תנובה",(סליחה) הקניון "קואופ".   מהטרמפיאדה הזאת יכולנו  ב1949  (וזה גם קרה)  לתפוש טרמפ  ביום ששי בערב,   ב א ו ט ו ב ו ס   האחרון לעמקים והנהג המשועשע היה מוריד אותנו  מ ו ל    ז ר ע י ן     שעל הגבעה, ואומר לנו, "ילדים, תלכו ישר ותטפסו לשם בלי להתבלבל, רבע שעה, הכי הרבה".      והוא ידע מצויין מה הוא אומר.

ד.   הגשרון שבטרמפיאדה אלינו, שם ישבנו, גם התייבשנו בזכרנו את הקיוסק של הסוסות, ב"אגד" הישנה, ואת הגזוז שלהן, ומאחורינו הבית הנושן והמט לנפול ההוא עם הזקנה שהיתה יוצאת ויורקת, לא יודעת על מה ועל מי, שאחריה, דרומה (לא על יד הכביש)  היה השמן הג'ינג'י עם המאפייה שלו, שהיה עושה עוגות פרג וריבה איומות ונוראות, ושהיה מוביל אותן, לאנשהו,  ב"האמבר" סטיישן עשוייה עץ, מעודפי הצבא הבריטי.          איך שלא יהיה , הטרמפיאדה הזאת היתה סוף העולם בעפולה של אז.

ה.    הטרמפיאדה לתל-אביב.   בערך איפה שהיא היום, בקצה השדרה.  הכבישים הניצבים לשדרה בכלל עוד לא היו ולעפולה נכנסת ישר מכביש הסרגל לשדרה ולתחנת אגד הישנה. בטרמפיאדה   ה ז א ת    כבר היה איזה שהוא סיכוי לתפוש טרמפ, כי כבר  אז הייתה  הנהייה לכיוון תל-אביב, גדולה יותר מאשר לכיוונים האחרים.        מקסימום היה  יוצא  לך  לנסוע באוטובוס, בעמידה. 

יוצא שעפולה לא הייתה רק חור בקצה הסרגל ,אלא גם צומת חמשת הטרמפיאדות, אליהן היו ממהרים אחרי הכוס גזוז אצל הסוסות בתחנת  "אגד" הישנה.  מי שמיהר - ויתר אפילו זה.

מכלול הזכרונות מ"אגד" הישנה בעפולה, כבר עמום קצת, בראש שלנו.  למי שלא יודע בכלל איפה זה:    בככר הרבועה שבין הגלידריה  "סן רמו" (לשעבר, מסעדה מפורסמת בתולדות המדינה שבדרך) לבין החנות נעליים ( קודם "המבורגר"), על יד בנק דיסקונט.   עכשו הככר הזאת היא מגרש חנייה אחד גדול ומסודר.    א   ז     חנו בו רק אוטובוסים (משהו אחר לא היה) מפוזרים על כל המגרש בזפת ובבוץ ובאבק.   

כמו ב"אגד"  ה ה י א  שבחיפה  ה  ה  י  א,  על יד המשטרה והדואר, גם כאן היה בית שימוש לנהגים שעומדים ועושים פיפי ויכולים לראות כל מי שעובר.     עוד שני דברים אפשר לזכור מצויין:  את הקיוסק של הסוסות (והאח שלהן, הסוס, וזה על שם האבא של כולם שהיה לו פרצוף של סוס, אותו הוריש לכל הצאצאים).     הקיוסק הזה היה, גם במושגים של היום,  ע נ ק ומלא כל טוב. כל הארץ קנתה שם גזוז וופלים וסוכריה על מקל ושוקולד וסנדויצ'ים ומה לא.

והכי חשוב, הסדרן מכוניות (שאולי עד היום הוא ב"אגד" של היום) שהיה מלך הכל והיה פותח וסוגר את האוטובוסים ומזיז אותם לכל מקום וצועק לאן הם נוסעים וגם מנקב את כרטיסי הנכנסים. אחיו התאום היה  בתחנת "אגד"    ה  ה  י  א     בראש פינה ,  איפה שהוא היה מזנק לתוך כל אוטובוס שמגיע מהדרום ונובח על הנוסעים  -  "חולתה,  מחניים, יסוד המעלה, משמר הירדן,    י ו ר ד י ם   ! "  זה לפני שהיו יורדים לעשות משהו שם, מאחורנית, או קופצים למזנון של גיטל לתפוש נקניק "שחור" בסנדויץ'.  אבל אנחנו בעפולה ולא בראש-פנה.    

אין עפולה  של אז בלי הדואר בשדרה, שמעליו הקופת -חולים, שעל ידה הסינימה.  אין עפולה של אז בלי איתמר מהטקסי שגם מלון "ירדן "הוא שלו  וגם "הפועל בלפוריה"  ה  ה  י א ,  (עם אנטון החלוץ)  גם כן שלו.   והבית חרושת לקרח.  והבית חרושת לסוכר, ז"ל. ועוד ועוד.    

אין עפולה בלי רכבת העמק (שבגללה שבה העיר ונבנתה) ובלי משטרת ה"טיגרט" ובלי תחנות הקמח ובלי כתב העיתון  "דבר" - א. מש ובלי הרבה גוברין יהודאין אחרים.

ואין עפולה בלי הקולנוע "קיצי".

 זה שעמד בפינת הרחובות יהושע חנקין ומשה שרת, ומראהו, לפני כמה ימים,  עשה לנו צביטה בלב. לשם היו כל העמק תפארת וגם מיטב עפולה, מגיעים לראות סרט בקיץ.  שם ראינו בפעם הראשונה את "הטוב ,הרע והמכוער",   ועוד מן המיטב שבמיטב.    יכולנו לשבת שם ולראות סרט תחת כיפת השמיים  בלי לשמוע אף מכונית עוברת, כי לא הייתה כזאת.  לא הרבה שנים לפנינו,  עוד הגיעו ל"קיצי" כל מיני נערות ונערים מהסביבה,  פלמ"ח, כדורי ונהלל, שאחר כך נהיו אלופים ושרים וראשי ממשלה ומה לא.

על ה"קיצי" בונים עכשיו משהו גדול עם למטה מקום לבנק,  אם לא למעלה מזה.

  ובאה מנוחה ליגע, ומרגוע לעמל.

                                                                                    בקלנועיות חמורית

                                                                                           א  מ  ן  .