על כל חורף יש סיפורים איך שהוא התחיל. החורף הראשון שלנו פה (סוף 52 ותחילת 53) התחיל הכי מעניין שאנחנו זוכרים. מתישהו אחרי הצהריים, כשאנחנו היינו בצריף והיה די מעונן וחורפי, פתאום נשמעה התפוצצות אדירה שהחרישה את האוזניים וזעזעה את הצריף וזה נדמה לקול של פצצה ממש. באותה שנייה התחילה גם הפסקת חשמל (בשבילנו רק תאורה, כי לא היו אז שום מכשירים חשמליים או מה) שנמשכה שלשה ימים תמימים.
מה שקרה הוא: ברק אחד גדול התפוצץ מעל יזרעאל, כנראה בגובה
רב. הברק הזה התפצל לשניים: קצה אחד טס אל העמוד עם הטרנספורמטור שהיה אז
איפה שהמסגרייה היום. קצה שני נחת על
העמוד מתח גבוה על יד מכון השאיבה שבמעיין,
שאז קיבלנו את כל החשמל משם. שני
קצוות הברק, חוץ מהרעש שהם עשו, גם חוררו לגמרי את השנאים שעל העמודים. לחברת החשמל של אז, זה לקח את השלשה ימים להבין
מה קרה ולתקן.
בזה זה לא נגמר. כמו שהברק ירד, אחרי כמה דקות, התחיל לרדת
גשם. כל טיפה מהגשם הזה הייתה כמו חבית של
מים. במשך כרבע שעה ירדו עלינו 20 מילימטר.
תיכף אחרי זה נעלמו העננים וזרחה שמש של אחרי צהריים נאה. יצאנו למרפסת של הצריף. כל מה שזה היום שיכון מזרח ושיכון נוף, היה
מדרון מכוסה נהר של מי גשם, שוצף, עם פלגים ועם מפלים ועם פרצוף של המון אקשן שמח
מאד של מים גועשים. זה היה יורה אמיתי,
ברעש ובמטח. כמו שצריך.
יכול להיות שזה לקח לחברת החשמל שלשה
ימים לתקן את ההפסקת חשמל ה ה
י א מפני שבכלל אי אפשר היה להגיע למעיין בגלל
הבוץ האדיר. הם חיכו שלשה ימים עד שהמים
קלו ושמשהו, מהאפשרויות גישה, יתייבש.
כמו שפעם היה צריך לחכות עד לסוף החורף בשביל להוציא מהבוץ את הT.D.9 ששקע שם
עד מעל לשרשראות. עד כאן על
חורף. להלן על סתם כל מיני:
כידוע לכל, אנחנו עושים דיקור
סיני אצל אייל סלומן, הקוזין של אורית, זה שהיה פה כמו ילד חוץ. לפני שהוא דוקר, הוא קורא בספרים איפה צריך
לדקור בשביל מה. אחר כך הוא לוקח מטר סיני
ומודד כמה יש בגוף שלנו מהמרפק עד לפרק כף היד. או מהקורקבן עד לברך. על פי זה הוא יודע איפה לדקור. פעם שאלנו אותו מה זה המטר הזה? הוא אמר שזה משהו עתיק ושיש בו סימונים
שקוראים להם "סון". ככה וככה
"סונים " יש בין כל דבר ודבר
שאפשר למדוד וזה אותם המרחקים על כל גוף.
הקשינו: איך זה? הלא עצם פרק היד ש
ל נ ו
גדולה יותר מזאת של הקליינטית שהיתה פה קודם ? הרי מה שמתאים לה, לא מתאים
לנו ? זה לא יכול להיות אותו מספר
ה"סונים" ! אייל גיחך והראה
לנו איך שזה אותם ה"סונים" בכל גוף.
"תראה", הוא הדגים:
פשוט מותחים את המטר הזה. הוא,
פשוט, אלסטי.
וחשבנו לתומנו: אלברט איינשטיין,
אם היה יודע מה המציאו בסין לפני חמשת אלפים שנים, לשימוש יומיומי, היה חושב בכלל
על תורת היחסות ?!
ולא שייך להקודמים: המודעות על הסילבסטר שהתנוססו ברחבי הקיבוץ,
ממש שבו לב ועין. רק שעל אחת מהן ראינו, כתוב, ש"קיבוץ יזרעאל חוגג את
הסילבסטר". זה פשוט לא מדוייק. יותר
נכון היה לכתוב שיש מי שחוגגים וכולי. אנחנו, למשל, גם כן מהקיבוץ הזה, אבל אנחנו אף פעם לא חוגגים שום סילבסטר.
כשכל העולם היה יותר
"דתי", לפני שנים, היה החג הזה, באירופה, חגא מאד לכל היהודים. כך מפני שאחרי שלגמו חוגגי הסילבסטר את כל
הוודקה והבירה והויסקי והקוניאק והיי"ש,
הם פנו לחגוג בזובור על אלה שבגללם
ישו נצלב. (זה אנחנו, למי ששכח או שאף פעם לא ידע). אומרים שגם היום עוד יש כמה חוגגי
סילבסטר שלא מוותרים על התענוג וממשיכים לעשות את זה, סתם בגלל דבקות
ונאמנות למסורת.
הורינו ז"ל, עוד הספיקו לספר
לנו על הנסים ועל הנפלאות
שעשו אז לאבותינו וגם לאמותינו,
בפולין ובאוקראינה, בימים ההם בזמן הזה.
ועל זה נאמר: "
סיז א
גויימס נאחעס".
ולא שייך להקודמים ,שלא שייכים
להקודמים: ברשימה קודמת עשינו שימוש
בביטוי העברי "חמור ח מ ו ר ת י י
ם"(כתיב מלא). כמקובל בעת האחרונה,
הבאנו לעורכת העלון, את הרשימה בדיסקט, מוכנה, בלי צורך להקליד או לתקן. אם יש צורך, אז צריך להתייעץ אתנו
קודם. בבקשה.
אבל ברשימתנו בעלון הופיע הביטוי
- "חמור ח מ ו ר ו ת י י ם", עם "וו"
חלומה אחרי ה"ריש". אין כזאת
מלה בשפה העברית, בשום מקור ממקורותיה.
אחד מהם, ממנו לקוח הביטוי, הוא התנ"ך. שם, בשופטים ט"ו, פסוק ט"ז,
נאמר:"בלחי חמור חמורתיים, בלחי
החמור הכיתי אלף איש" וגומר.
המלה "חמרתים"( שם בכתיב חסר)
מצוידת בקמץ גדול מאד תחת האות "ריש", בלי שום חולם.
יצא פתאום שאפילו שמשון הגיבור
קטן על העורכת (או על המגיהה ?) ואנחנו,
הלא מאז ומתמיד, עפר לכפות רגליהן הקדושות.
בקלנועיות חמורית
א מ
ן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה