פעם, ב1958 נולדה והייתה מקלחת ציבורית מס' 2 ,במקום זאת שלפניה, שעכשיו היא איפה שהשירותים של הבריכה (שלשה מטר בתוך האדמה). מקלחת ציבורית 2 , שגם היא הייתה די בעזזאל החמישי, אבל לא כמו הראשונה, הייתה לנו תקווה גדולה וקצרה, להיות פעם "חמאם" אמיתי וכולי. אבל לא. אפילו המים-חמים לא היו שם, אף פעם בסדר. לַבּנות, שמו שם, מתישהו, גם מכבסה אוטומטית, שיהיה על מה עוד לריב.
תוך כדי, עברו אז לקוטג'ים ולבית השישי ועשו שירותים גם לבית החמישי. בבאסינים היו כבר, איכשהו, מקלחות ושירותים. אז הקליינטורה של המקלחת הציבורית 2 הצטמצמה, לפחות חשובה ליומיום של רוב האוכלוסייה. וככה המקלחת הזאת גם נראתה.
בלחץ הדמעות של המסכנות שעוד גרו בצריפים ונאלצו ללכת למקלחת עם כל המי יודע מי הם בכלל, וגם להיזקק לבית שימוש של פיסטול– התקינו לכל שני חדרים בצריף שוודי– בית שימוש ומקלחת טורבו- טיל, על נפט. כמו לכולם.
המקלחת הציבורית 2 נשארה בשביל לנקות בסוף יום העבודה הציבורי, את הזמניים ואת דיירי ה"פיניים" והצריפונים ואת מחנות העבודה ואת הכל מיני. ככה היא גם נראתה, עד שנהייתה מחסן חקלאי ולא רק חקלאי, כך עד שבוגונויליית אימים, שתולה על פלגי ביוב, כיסתה אותה כמו הארמון של היפהפיה הנרדמת.
ב1983 גילו אותה, מחדש, אנשי בניין בעלי חזון ותאבי מעש והציעו לגאול את המבנה משממונו וגם משממתו. הם סיפרו לכולם שזה "בלי כסף", רק עם עבודה וחומרים שכבר יש.
הם הרסו את הקירות הפנימיים של המקלחת, בנו חדר שירותים, על חשבון התגלחת של הבנים, שיפצו את "חלון קו האופק" שלמעלה, שמו מזגן חוּם ותוקפני וקרעו חלונות צפונה. דָאוּד צבע את הכל בבז' ובפס חוּם ולשם נכנסה, אחר כבוד, מתפרת הילדים. (עם חזי משלוש וחצי בכל בוקר). רק למטה, איפה שהבוילר שאף פעם לא עבד כמו שצריך, נשאר מחסן ג'אנק. גם בפנים וגם בחוץ, יחד עם מתקני יום-הילד של בויטלר.
אחר כך זה נהייה ספרייה. אחר כך זה נהייה חדר כושר (שכחנו משהו?). עכשיו יושבות שם נינה ומרנינה וקורה וקתי ותופרות שם את השקים של ה"דולפין".
שבהתחלה (של מייטרוניקס ,גילגול 2) תפרו אותם בחוץ, אצל איזה צ'רקסיות וזה היה גם יקר וגם עם בעיות איכות.
שאחר כך קוֹרָה פתחה מחלקה לתפירת שקיות ל"דולפין" - בלול הריפוד העמוק שהיה פעם, סתם מחסנים ושנהייה קצת מתכת וקצת פלסטיקה וקצת מתפרת שקיות דולפין ואחר כך גם מח' שירות לדולפין ועוד פעם חלק מהמתכת ומִצבָּעָה של המתכת החדשה(תמוז) וגם מח' כבלים ב', שעכשיו משפצים כמו שצריך. כל זה, מה שהתרנגולות שחנכו את המבנה, אפילו לא חלמו שיהיה בו.
את מחלקת התפירת שקיות דולפין, העבירו לפרוזדור שבין המכבסה למחסן בגדים. זה, ששָמה בנג'י חשב,(עכשיו הוא חושב אחרת ובגדול) כל הזמן, שזה צריך להיות הפינת קפה של עובדי המכבסה, ומה פתאום המפעל נדחף לכל חור פנוי או לא פנוי. אז מישהו שם לב שהחדר כושר העכשווי, קטן מדי לאוכלוסייה גזעית שגדלה וצומחת, איכותית, בעלת מראה אלים ומאד אופנתי, שצריכה יותר מקום למכונות פיתוח וטיפח השרירים שלה.
זה מה שעושים היום בשביל לברוח קצת מהילדים, הבעל, או האישה, במקום שפעם זה היה לנסוע ללהקת ריקודי עם. איפשהו. או לפחות טאי-צ'י.
אז העבירו את מכון הכושר לצד המערבי של בניין הזח"ט (שממילא לא צפוף מי יודע מה) ואפילו אנחנו, אישית, מהסטודיו שלנו, זוכים לצפות כל יום במצעד אבירי ואבירות הכושר, שהוא מ מ ש מגוון ביותר.
ואת התופרות של שקיות הדולפין, יחד עם כל הציוד והכל - העבירו צ'יק- צ'אק לאן? כמובן לגן. (למקלחת הציבורית 2 , שבשמחה רבה עוברת גילגול נוסף ונחמד ושגם סידרו לה מדרכה אמיתית אל הכביש למטה וגם דלת כפולה מערבה, עם סככה, וכל הכבוד ומַברוּק).
אתה הבנת את כל זה, ברוך?
* * *
ספור ישן כמו יין טוב מאד, שאוזכר בבית הלורדים של ארוחת הבוקר:
עקיבא נוהג במכוניות מהר מאד. פעם, בואדי - ערה, עצר אותו שוטר, ביקש את הרשיון ואמר לו שהוא נוסע יותר מדי מהר וצריך רפורט. סטלה לא בזבזה אפילו שנייה ואמרה לשוטר: תכניס לו! תדפוק את החרא הזה פעם אחת ולתמיד! איך הוא חושב שהוא נוסע?! מה שאני אומרת לו זה לא מועיל כלום! אולי את המשטרה הוא יכבד, איכשהו, החמור הזה!
השוטר החזיר את הרשיון לעקיבא. בלי רפורט. רק העיר: "עם אישה כזאת לא צריך עונש מהשופט. תהייה בריא ותיסע לאט". סטלה אומרת שהסיפור כבר פורסם בעלון לפני איזה עשרים שנים. טיוכקה היה המבלבה"יד.
* * *
באותה ארוחת בוקר של בית הלורדים, היום, נידונה הפגישה, אמש, עם דוברי "הזרם השיתופי". על שני ספלי "אשל" וקפה מהמכונה הימנית למעלה, בלי סוכר, היה הסיכום מאד קצרצר:
א. דוברי הזרם השיתופי חייבים לבוא ולספר על משהו ט ו ב שקורה בזרם הזה. הם לא מוכרחים לספר לנו את מה שכתוב בכל העיתונים ומה שאומרים בטלביזיה. בעיקר לא את מה שכתוב יותר מדי ב"דף הירוק" וב"בקיבוץ". ויותר טוב לדבר גם על מה שאפשר לעשות ב"זרם השיתופי", ועושים, שמצליח, או שיכול להצליח.
ב. גם האימפריה הרומית חרבה לא בגלל הברברים אלא בגלל השעמום. על זה הוסיף אחד ממכובדי השולחן: "וגם מפני שגם בסנאט הרומי התחילו עם שכר דיפרנציאלי".
* * *
שוב קיבלנו (ממי?) לתא דואר שלנו את הדו"ח על ימי עבודתנו ,חופשותינו שמגיעות לנו וזה. למי שלא יודע: אנחנו עובדים בענף ששמו "מחלה מיוחדת".
ניסינו לברר מאיפה זה נולד, השם הזה. אף אחד לא יודע. אחרי התחבטויות לא קטנות, אין לנו אלא לקבוע:
"מחלה מיוחדת" זה ענף של מי שהיה פעם "מחולל פרנסה"(?!) ובכלל מחולל כל מיני דברים, שעכשיו הוא בן קרוב לששים ותשע. יש לו ארבעה מעקפים, הוא כמעט חירש, לא רואה טוב, אוכל כל יום "פרוזאק" נגד דכאון, "ריטמקס" נגד פרפורים בלב, אספירין לדילול הדם, "סימוביל" בעד נגד הסתיידות עורקים וגם "בונדורמין" בשביל לישון טוב.
גם צריך פדיקור, כי לא מגיע ולא רואה. גם מכפתר בחולצה את יום ראשון על יום שני וגם אם לא צריך לקום בבוקר לעבודה – הוא בכל זאת קם. ונוסע בקלנועית. סתם.
מה כל כך מיוחד בזה ?
בקלנועיות חמורית
א מ ן .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה