על אחד שישנו, על אחד שאיננו ועל אחד שמעולם לא היה
(למקרא ספר היובל) (1)
ספר היובל הוא, לדעתי, מסמך משובב נפש. כלי מלא וערוך כהלכה,
שומר על טעם ועל פרופורציה, פה לרבים, עדות מכובדת ל 50 שנים
שהן עולם שלם של עשייה ותולדות וקשיים והישגים.
מלוא ההערכה וכל הברכה לכל מי שעשו במלאכה. ההערות האישיות,
שהן על דעתי בלבד, אותן אביא להלן, אינן מורידות אף כהוא-זה מערכו
של הספר בעיני. אני מברך עליו "שהחיינו", בלב שלם.
פניתי וביקשתי בזמנו, לפרט ולהביע הערכה מיוחדת לאיש אחד.
מה שיצא הן עשרים ושש מלים בעמ' 59, באותיות פשפש. זה הכל ?
יצחק ישועה, הוא ש י י ע , חניך "מקווה ישראל" המגיע ליזרעאל
ב 1950, יחד עם חבריו מהכשרת תל-גזר , ראוי בתולדותינו ליותר
מהארה אלמונית שמחוץ להקשרה, בספר יובלה של יזרעאל.
איש רעים. ליצן טוב לב. שחקן כדורגל מחונן (ליגה לאומית ב"הפועל"
בלפוריה ,ההיא) חקלאי בנשמה. מפליא להקשיב לאיש שיחו.
אוהב חיים. רגיש מאד. מפוכח והכי איכפתניק שאני מכיר.
עוד קודם לכן, אבל בעיקר תיכף לעזיבת הותיקים מהפלמ"ח
(כמעט כולם), בולט שייע כמנהיג בלתי מוכתר וגם מוכתר ביזרעאל.
באין כתובת ראוייה למצוקות, פונים רבים אל שייע , בכל מקום בו
הוא נמצא, אותה שעה. בענף, בריכוז משק, במזכירות או תחת עץ
הבוהינייה שבקצה הדשא.
יכולתם לראות אותו ממהר בחמש בבוקר אל האקונומית, להורות
לה להכין מרק עוף מיוחד עבור מישהו שבכה לו אמש. יכולתם
להיתקל בו ליד ארון האספקה קטנה ביום ששי, מסביר ונותן ותובע
מכולם להסתדר עם ההחלטות החדשות מה"שיחה".
תמיד מבין ותמיד יכול ויודע להחליט גם עבור אחרים- כאשר לא עומד
להם כוחם. אבל תמיד, הוא קודם כל, פטריוט שרשי של הכלל
ושל יזרעאל, קודם שידאג ל"לחוצים". תמיד מעודד, תמיד נותן גב. גם נוזף.
העזיבה הנוראה (גם של מיטב חבריו) מדכאה אותו. אבל הוא לא מתייאש
ולא מניח לאיש. הוא מנסה שוב ושוב לשכנע כל עוזב- להישאר בכל מחיר.
כמה וכמה חברות וחברים נותרים פה (אפילו היום) רק בגללו.
יש לי קבלות ואישורים על זה. ושלא לדבר על תרומתו המכרעת לקליטת
האנגלוסכסים אז, כשזה עדיין ענין קשה מאד לכל הצדדים.
שנים ישבתי אתו במזכירות. זה פרק מאלף בנוכחות אמיתית של איש ציבור.
ישר, והוגן וראשון בין שווים.
לא הייתי פה כשנורית ושייע עוזבים והוא ממש נקרע מהמקום.
ב1961, כששבנו מחו"ל, משליחות, אני פוגש בו ובדבריו המכאיבים.
עזיבתו של שייע היא אבידה לא תסולא. שנים לאחר מכן, באחת מאזכרות מוישלה,
ואני המזכיר, ניגש אלי שייע והפטיר: תשמע, סאלח אמר לי שלא מעלים לו את
המשכורת כבר מזמן. אולי תעשה משהו?
אני לא חושב שהוא שם לב שאני כבר לא פה……
מעט מאד חברים (אם בכלל) עשויים, אצלנו, להתחרות בשייע,
הן במנהיגות ובתפיסת מהות הקיבוץ בכלל, והן בהבנה כי קיבוץ זה קודם כל,
לעזור ולעזור ולעזור לזולת, בלי חשבון מה יוצא לך מזה.
אלה רק ראשי פרקים לפעלו של האיש.
חותם בשתי ידיים- אמן.
דפדפתי בעיון בספר היובל. אין בו, אף לא מלה אחת, על חג ה36.
היה או לא היה ? שפשפתי את עיני, להיווכח כי אינני חולם:
במה שנוגע לסיכום 50 שנים, לרבות איזכור כל חגי המשק- אין חג 36.
מיהרתי לחטט בכרך עלוני הקיבוץ מ1984 :
החל מעלון מס' 283 ועד לעלון מס' 292 ל א מצויים שם , לפחות 14 מקומות
בהם ל א צויין שום דבר על חג ה36. שלא לדבר על כך שחלק מהכתוב
א י נ נ ו רשימות של עמוד שלם ויותר, וגם ב כ ל ל ל א הקדישו אז ממש עלון
שלם (291) לחג ה36 ולכל מי ש מ ע ו ל ם ל א לקחו בו חלק, כ 60 חברות וחברים.
אורשה לצטט חלק ממה ש ל א כתבה אז, "משולחן המזכירה",
דינה בוקמן, בעלון מס' 292 עמ' 6 : " חג ה36 היתה חגיגה אמיתית.
חגיגה לעין ולאוזן. השחקנים, הנגנים, הזמרים והרקדנים הפליאו בביצועם
המקצועי. המופע הגדול – ההצגה, משולבת בשירים ובריקודים- היה מקור
לגאווה……….
המשך השמחה בריקודי-עם סוערים בח"א, עד השעות הקטנות של הבוקר,
היה מוצלח גם הוא………כאן המקום לומר "כל הכבוד" ו"יישר כוח"
לכל האחראים להצלחת חג המשק.
צר המקום מלהכיל את שמות כל החברים והחברות שעמלו ותרמו להצלחת הערב.
נא לראות זאת כתודה אישית." סוף ציטוט.
באותו עלון, בעמ' 12, מ מ ש ל א מ ע י ז ה שמעונה לכתוב כי
" החג היה מוצלח ביותר… מפני שבעקבותיו הצלחתי להיפטר מכמה
קילוגרמים עודפים……
בכלל לא ברור לי למה היינו מודאגים כל כך – הרי הבמה היתה מוכנה
שבועיים לפני החג, מרבית התפאורה עמדה על הבמה ע ש ר ה ימים לפני החג,
התלבשות היו מוכנות ואפילו אורות הבמה דלקו ביום שקבענו
מראש….. גם המשתתפים היו מוכנים בעוד מועד וכבר בחזרה הכללית
הראשונה ראו שהענין "הולך טוב"….סוף ציטוט.
את חג ה36 יזמו כמה חברות וחברים( בהם אנחנו), לא מפני שצריך בשנה ה36
לעשות כזה מבצע. עשו אותו מפני שבאותה תקופה בדיוק, קרסו שתי התעשיות
שלנו, התברר לכולם שאנחנו חייבים יותר מ8 מליון $ , עשרות משפחות עזבו או
עמדו לעזוב, וחצי שנה לאחר כך הכפילו לנו פרס ,רה"מ, ומודעי ,שר האוצר את החוב הזה.
צא ואמור: את חג ה36 קיימנו אף על פי כן ולמרות הכל.
בזה הוא שונה מ כ ל חגי המשק , לעילא ולעילא.
חלק מהעושים בספר היובל ובחגיגות ה50 בכלל, היו תקועים עמוק עמוק
בעשיית חג ה36.
איך קרה שהוא מעולם לא היה ? מה זה ?
נבואה מ1984 שהגשימה את עצמה ב1998 ?
בחמוריות נמרית שמתהום הנשייה
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה