כמו להיתקל בצדיק היחיד בסדום תרבות הרייטינג, נחת לנו
ערב מרגש, כולו חמדת ימים של השיר העברי מארץ
ישראל היפה. מסתבר שעוד לא כולה קבור תחת הפופ והטראנס ו"כוכב נולד"
ודודו טופז ו"הישרדות" ו"האח הגדול" ושאר נופת הצוּפִים, פרי
עידן ההערצה לכל מה שמגיע מחו"ל ואופנת הזלזול בכל מה שהוא מקור.
וכאן זכינו לחוות זמר של דבקות במקור. וזכינו לחוות מטוּבוֹ של מוקי צור שהביא לנו מלוא חופניים מניחוח שירתה של לאה גולדברג, זאת גם מ"ידע
אישי" של היותו תלמיד בכיתתה. וזכינו גם לחוות את הערב בהתכנסות לא שכיחה
במקומותינו של מלח הארץ מכל העמק, קהל נדיר המוכן בלב שלם ובנפש חפצה לטרוח ולנסוע
ולהגיע ולשבת שעתיים בסבלנות וביראת כבוד וגם לשיר בציבור את שירי לאה גולדברג
בערב מיוחד לזכרה של ורד הלוי.
אנחנו התרגשנו מהכל.
אבל כששרו את "למרחקים מפליגות הספינות" ואת "שיר
ליקינטון", התרגשנו עד
כדי דמעות.
כך מפני שזה א נ ח נ ו שזכינו ללמוד את השירים האלה כאשר הם נולדו,
כשהיינו בכיתה א' או ב' בבית החינוך בצפון תל-אביב, בשנת 1938, לפני שבעים שנים.
אז כתבו והלחינו את השירים והפיצו אותם לא בעזרת תקליטים
ולא בעזרת רדיו אלא ביזמה ובכוח של מאות מורות וגננות ומורים לזמרה שראו בזה
שליחות לאומית ושליוו את השירה ב"קונצרטינה", שזה מין קופסת-קבאץ' (כך
באנגלית) שכזאת יש לנו בסטודיו, מזכרת מרודזיה ז"ל. והתרגשנו גם מפני שאפילו אנחנו, בעידן
חדר-האוכל הקודם, הלחנו ולימדנו את כולם שיר של לאה גולדברג שמתחיל ככה: "ברוח ערביים אדמה הקמה, מאין תבואי יונה
תמה?" וכולי וכולי. נעים להיזכר.
ולכל מי שהביא את השיר העברי, תודה.
*****
את חחמור המקלנע אפשר די בקלות לכנות כאחד מזקני
מפא"י שעוד בחיים. אז שידעו כולם: אנחנו לא הצבענו בפריימריז, לא בשביל פואד ולא
בשביל עמיר פרץ ואם היה אפשר אז גם לא בשביל ברק.
אנחנו הצבענו בשביל להיות באופוזיציה בתקווה שבבחירות שאחרי הבאות, יאכלסו
את הרשימה אנשים ונשים שלא מרוח להם דבק עכברים על הטוסיק כשהם יושבים
בממשלה. עובדה: תקופה באופוזיציה זה הדבר
הכי טוב שקרה לליכוד מאז 1977.
בקלנועיות
חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה