שלום ילדים.
כשהחמור היה עוד סתם גַ'חְשׁ היינו משחקים בחמש אבנים כמו כל ילדי
העולם. יש במשחק הזה כל מיני גירסאות,
ובטח שהתל-אביבים זה לא כמו הירושלמים ועל החיפאים אין על מה לדבר. אצלנו זה היה ככה: יושבים ברגליים משוכלות לצדדים,אחד מול השני או
מול השלישי, תלוי כמה משתתפים יש.
לוקחים בכף היד את האבנים (חצץ קטן. לא כל מיני חידושים
ממתכת רבועה או איקסים סטייל חמור ספרדי) ומטילים לפנים על הרצפה. משתדלים שלא קרוב מדי ולא רחוק מדי אחת
מהשנייה. עכשיו מתחיל המשחק לפי
סדר. כל אחד צריך לבצע מאחד עד הסוף בלי
לפשל. מי שמפשל מפסיד את תורו לאחר.
תרגיל ראשון זה להעיף את האבנים, לבחור אחת מהן, לזרוק
למעלה ולפני שהיא חוזרת לתפוש על עיוור אחת מהרצפה ובאותה כף יד לקלוט את זאת
שזרקנו למעלה. ככה עוד אחת ועוד אחת ועוד
אחת. תרגיל שני זה אותו דבר אבל לתפוש מהרצפה שתי אבנים
ולקלוט גם את זו שזרקנו למעלה. תרגיל
שלישי זה כנ"ל – פעם לתפוש שלוש אבנים ופעם את הנותרת.
תרגיל רביעי:
זורקים אחת למעלה, אוספים מהרצפה את כל הארבע וקולטים באותה יד את זו
שזרקנו, בלי לאבד אף אבן. בזה זה לא
נגמר. אחר כך שוב מעיפים אחת למעלה,
תוקעים נמרצות את שאר הארבע על הרצפה, קולטים את ההיא ביד ריקה, חוזרים ומעיפים
למעלה ואוספים את הארבע שוב פעם, סוף התרגיל.
אחר כך יש עוד תרגילים כמו "שער"
ו"קונים" ומה לא. אבל זה כבר לא
חשוב. מה שחשוב לחמור לציין זה שאת משחק חמש האבנים לא אנחנו המצאנו. שיחקו אותו כבר לפני הרבה שנים, אולי כבר
בתקופת האבן, שגם אז היו ילדים וגם הרבה אבנים.
יום אחד התיישבו כמה קִיקְלוֹפִּים לשחק (לא בכל יום
עברו אצלם יוונים שמחפשים את גיזת הזהב) כי היה משעמם. קיקלופ אחד שקראו לו קִיקֶמוּן זרק את חמשת
האבנים שהקיקלופים היו משחקים בהן והתחיל לשחק.
כשהגיע לתרגיל ארבע והיה אמור לאסוף ארבע אבנים קיקלופיות לפני שהאבן
הקיקלופית החמישית מצטרפת אל הארבע בכף ידו -
שאג קִיקֶמוּן שאגה אדירה: "אם אני עושה את התרגיל כמו שצריך אני מוחק
את בית המוסיקה ואת המכלול מהמפה. מי דחף לנו את הקיבוץ המטומטם הזה לאמצע החמש
אבנים, מי ????!!!!!
וככה נפלו ארבעה
בּוֹלְדֵרִים במקום אחד ובולדר אחד במקום אחר והקיקלופים המתוסכלים הלכו לשחק במקום אחר ובזמן אחר אבל את האבנים הם
השאירו פה.
בקלנועיות קיקלופית
הגַ'חְשׁ אִיָה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה