בשמחה רבה ראינו גם שמענו איך שִׁימוֹן פרס נהייה
נשיא. אנחנו מקווים שסוף סוף נפטר עם
ישראל מהחתרנות הבלתי-נלאית. עכשיו אין מעל שימון פרס אף אחד לחתור תחתיו. סַבַּבַּה. אז שגם הקב"ה יתחיל קצת לדאוג. בנאום התודה על הבחירה אמרו שפרס הזכיר גם את
בן-גוריון. זה יפה מאד, בעיקר לאוזניי מי
שלא יודע את תולדותיהם המשותפים של הצמד-חמד.
אז שיתפלאו הלא-יודעים, גם לחמור
יש סיפור מעניין עם בן-גוריון:
פעם היה פה בחורצ'יק מ"כִּנְרוֹת" ששמו חַגַי
שַׁלְהֶבֶת. טיוכקה היה קורא לו הכַּשְכְּשַן-קַפְצַץ.
חגי היה מזכיר קבוצת יזרעאל בימיה הכי פחות נחמדים, כשכולם עזבו או חשבו לעזוב,
בערך בשנת 1960 וקצת אחרי זה. חגי הפתיע
את כולם באיכפתיותו ובהתלהבותו למען התפקיד ובכלל עם יכולתו להיות
מנהיג בעל סמכות. הוא היה מזכיר ואחר כך מרכז
ועדת חינוך ואחר כך גם גזבר. ככה הכירו
אותו המון אנשים גם מחוץ למשק.
כשהקריירות האלה נגמרו אז הוא עזב.
פעם, כשהיה חגי גזבר,
היה כנס מרכז ה"איחוד" בקב' משמר-השרון. חגי היה עסקן משופשף וכגזבר הוא לא התפנה
לנוכחות בישיבת המרכז. הוא נרשם אמנם
כנציגנו הקבוע במוסד הזה אבל להגיע לשם לא
היה לו זמן. איך זה הסתדר? חגי בעל התושייה שכנע חמור אחד שרק חזר
משליחות ברודזיה והיה לו רקורד במרכזי איחוד, להיות שם במקומו. בבוקר הכנס הם ישבו ב"אנגליה" של חגי
ונסעו למשמר-השרון. שם הוריד חגי את החמור
לנפשו ונסע לעסקיו בת"א (קודם לזלול חביתה מסמורקקת אצל ההוא בגורדון פינת
בן-יהודה ובסוף לקנח בקרם באוואריה במסעדה שבשוק הכרמל).
ישיבת המרכז הנ"ל דנה גם בסעיף: "אנחנו
וההסתדרות". בקהל הדליל בלט מזכירו
האישי של בן-גוריון, יצחק נבון עם החיוך הנצחי.
גם בן-גוריון בעצמו ישב שם כמצוות הרבה מותיקי תנועת הפועלים שהקפידו להגיע
מן העיר אל הכפר על מנת להתבשם מניחוח הציונות הסוציאליסטית-נטו, ניחוח שהתחיל
לבאוש בעיר. בדרך מקרה קרא החמור יום קודם
ב"דבר" שהנהגת ההסתדרות (מפא"י כמובן) החליטה לדחות את הבחירות
לועד-הפועל מפני שזה לא היה נוח לה מבחינה פוליטית (סקר לא טוב).
אז כשדיברו במרכז על "אנחנו וההסתדרות" קם
החמור (אמן בקר) וברשות הדיבור שקיבל לנאום מול קהל הנציגים וגם מול ראש הממשלה,
אמר החמור שזה לא בסדר העניין עם דחיית הבחירות ושהנהגה אמיתית והגונה צריכה להיות
כל הזמן ראויה להיבחר על בטוח
ושאין כזה דבר לדחות בחירות
בנימוקים כאלה ושאם זה כך אז משהו רקוב בממלכת ההסתדרות. לא פחות ולא יותר.
בערב התקיים כנס של אלפי חברי הקיבוצים מכל הארץ, כנס בו
עמד בן-גוריון לנאום בקשר למצב האומה והמפלגה.
תיכף לאחר שפתח ב"חברים יקרים" וכולי, שאל בן-גוריון בחימה
שפוכה: "מי זה ואיזה הוא חגי שלהבת
מיזרעאל?! מה הוא יודע על ההסתדרות מה
?!!! מעולם לא הייתה ההסתדרות חזקה יותר,
ישרת דרך יותר, גאווה לפועלי העולם וציון !!!
ומעולם לא שמעתי כאלה דברי הבל כמו שחגי שלהבת (שאת שמו של נציג יזרעאל טרח
בן-גוריון לברר במזכירות האיחוד) הסמרקַץ' התחצף להשמיע פה!!!!!
סיפרו שלפני זה, כששמע בן-גוריון את החמור בישיבת הבוקר
של המרכז, הוא קרע לחתיכות את הנאום שהכין. בשביל לשאוג על חגי שלהבת מיזרעאל הוא לא היה
זקוק לראשי-פרקים והוא הפליא לשאוג דברים נוראים איזה שעה וחצי לתדהמת כל הנאספים.
הסקנדל היה כל כך גדול עד שחגי שלהבת, נציגנו במוסדות
(שראשיהם היו שם)נזהר במשך חודשיים שלא
להיכנס, לא ל"איחוד", לא לבנק הפועלים (אז עוד עבדו שם פועלים), לא
למרכז החקלאי ולא למסעדה הוינאית שם בבן-יהודה.
בכל מקום התעניינו לדעת מה בן-גוריון רצה מנציג יזרעאל במרכז, מה שחגי לא
ידע ולא שמע ולא תפש מאיפה זה נשפך עליו.
בחודשיים האלה חגי גם לא כל כך דיבר עם החמור מטוב ועד רע מפני שמבחינה
פוליטית זה לא היה כל כך חכם להרגיז ככה את ראש הממשלה. נעים להיזכר.
בקלנועיות
חמורית
אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה