יום ראשון, 2 באוגוסט 2015

על אחד שגם הוא היה פה בשישבת אחד לפני 45 שנים (178)



מיכאל עמית מתעסק לא רק באיך למדוד את מהירות האור וזה.  לפעמים הוא משוטט בכל מיני מקומות ומחפש, למשל, מטבעות עתיקות וכל דבר מסקרן אחר.   יום אחד הוא נקלע לאיפה שהיה פעם הפרדס שלנו.   להפתעתו גילה שם את מה שהיה פעם המחסן-פרדס שזה עכשיו סתם ג'אנק מוזנח אבל עוד עומד.  סתם.

מיכאל לא מוותר גם על סתם.  הוא החליט להיכנס לתוכו, אולי בכל אופן יש שם משהו שמישהו לא שם עליו וזה בכל זאת משהו. אחרי שהעיניים התרגלו לחושך אז מה שהוא מצא זה  תפזורת דרעק בניחוח קל של רעלי ריסוס. בדרך כלל כדאי לברוח מכאלה דברים אבל העיניים של מיכאל התעקשו.  איכשהו הוא בלש וחיטט במה שזרוק על הרצפה והצליח לשלוף שני אובייקטים רבועים, קטנים ושטוחים. משום מה לא נראה שהם שייכים דווקא למזבלה הריחנית ששולטת בבטונדה ההיסטורית הזאת של הפרדס ההיסטורי ההוא.

אחרי התאוששות ניקה מיכאל את השרידים העלומים.  אלו לא היו לוחות אוסטרקון מימי נבות ואיזבל אבל הם בהחלט היו שני לוחות שנה:  אחד מ 1955  ואחד מ1958.  היותר עתיק מוקדש לתורת חקלאות הפרדסים נטו.   בשער לוח השנה השני (שמחירו היה
1.980                       ל"י טבין ותקילין, מקושקשת רשימת גואלי שממה כדלהלן:   

אלבוחר נסים, שמע עזרא, מיזלס צבי, גור משה, ויזר רפאל,ישועה יצחק, בקר אמנון, מטלון אליהו, אלשטיין שאול, טל יצחק, עמר אבינועם, פרוכט ג'רי.  כל אלה,כאמור בשער הלוח.   כשפותחים ביום ששי, י'ב תשרי,   26 לספטמבר  1958 ,  מוצאים יותר אינפורמציה:   זה יום שבו כתוב "נטיעה" וגם "פִּרְדָה" וגם "פוֹרְד להובלת שתילים". 

ביום הששי הזה עסקו בנטיעת הפרדס גם אישים נכבדים כגון:  מולא דדש, יוסף יצחק, דוד שלום, יוסף עזרא, יוסף יהודה, סלחון יוסף, בצלאל ניסן, הרוניאן יוחי, נעמני יוסף, יעקב נחום, דוד מיכאל, פלוביאן ברוך, ישי דוד,פרדסי חביב, נזרי שבתאי,שמח ראובן, שמשי משה, אליהו מיכאל, בנאי יוסף. בנאי עזיז,מולא אהרון, ניסני יעקב, שמואלי עזרא ואברהם נורי.

כולם "תענכים" מיוחסים בלי קשר למה שהנכדים שלהם עוללו מתישהו לציוד הפרדס.

באותו יום ששי רשומים גם זוהר, איציק, אוברי, אלק.ס. פצ'י וגברוש.   מתוך שיגרת הרישום ניתן להבין שבשבת עבדו בפרדס רק חברים.  למשל: ב27 לספטמבר, יום שבת, רשומים לנטיעה גואלי השממה הללו:  זוהר, איציק, גברוש, אילן,בן-דב,דרור,צבי.ה. צ'יקו, צימוק, רפי, שייע, אמן,דני, עמיקם,אליהו, שאול, איזי, אבינועם.

הפּרֵדָה לא רשומה לעבוד בשבת.

חקירה ודרישה נמרצת העלתה שכתב היד בשני לוחות השנה האלה הוא של זוהר. (דניאל הרפז ניחש ובני טויז קבע בבירור) אנחנו לא בטוחים שבאיזה מקום כתוב משהו על האיש הזה, מי היה ומה עשה בכלל.  אז שיהיה קצת פה, לזיכרו.  זוהר אלכסנדרוני ז"ל גדל במושבה ירקונה.  בצבא היה קצין. היו לו עיניים ירוקות-צהובות ושפם מרשים– שַׁאוּאַרַבְּ למהדרין. הוא היטיב לדבר בלשון ילקוט הכזבים והיו לו כמה הברקות אורגינל.  באופן בולט ביותר –הוא היה אחד מאבירי המרפסת של החדר-אוכל- צריף בכל ליל שבת.

לא פלא שבנות יפות, בכל מצב משפחתי, מתו עליו. עוד לפני זה,  בצבא, הכיר זוהר חיילת אחת. יפה מאד ורוקדת יפה מאד. שמה חייקה.   נולדה להם בת.   חייקה לא רצתה לדעת יותר מזוהר והגיעה ליזרעאל  עם התינוקת ששמה הגר.   מאוחר יותר נישאה חייקה לאחד, דרור, והם עברו לערד. קצת אחרי שהאמא והתינוקת הגיעו לכאן ,    התייצב פה האבא.  כששאלו אותו מה הוא רוצה?  הוא אמר שהוא בא להיות פה בשביל שהילדה שלו תגדל עם אבא על-יד.      כששאלו אותו אם הוא יודע מה זה קיבוץ, הוא אמר שלא כל כך אבל יסתדר גם אם הוא לא יודע.

מפה לשם הוא קיבל חדר בצריף פיני, על יד החדר של חמור צעיר אחד. כשהילדה הייתה באה לאחה"צ עם אבא, היה זוהר נכנס איתה ישר לחדר של החמור שנחשב לנסבל וגם כי בחדר של זוהר היה תמיד לכלוך ובלגן.

מתישהו נהייה זוהר מרכז הפרדס.  עד היום יש זקנים בתענכים שמתענינים לדעת אם זוהר עוד ביזרעאל.  כששואלים אותם למה?  הם אומרים שרשע מרושע כזה אי אפשר לשכוח, כמו שהוא היה צועק על אלה שלא חפרו את הבורות מספיק מהר.   ב"משפט דוד המלך" (אחת האטרקציות התרבותיות של עידן הצריפים והאבק)  היה הוא המלך דוד ונהנה מאד להעיד ולהודות בפרשת בת-שבע וכולי.

הוא גם עבד בקואופרטיב.   אז חפרו את המוביל הארצי ומנהל העבודה שם הציע לכל נהגי ה"הֵייבֶּרִים" לעבוד יותר מהר ולקבל 15 לירות בונוס מהצד.  זוהר, כמו כולם שם, לא רק קיבוצניקים, קרע את התחת ולקח לכיס את החמש-עשרה לירות בשביל לקנות מתנה לילדה.   מזכיר קבוצת יזרעאל אז היה חמור מאד מפורסם.   כשנודעה לו הפרשה, הוא נכנס אל זוהר לחדר ואמר לו שזה לא ילך ושפה זה קיבוץ ושיכניס את החמש עשרה לירות ישר לגזבר.

זוהר הציץ בחמור, המזכיר של הקיבוץ,קצת משועשע, ואמר: אני לא ידעתי שזה מה שזה קיבוץ. אבל אם זה קיבוץ  ואתה מתעקש על החמש-עשרה לירות אז בסדר. אני שם את הכסף אצל הגזבר.  וזה מה שזוהר עשה. רשע או לא.

מתישהו, כשהילדה גדלה עזב זוהר לדרום הארץ, התחתן, התגרש, היה נהג סמי-טריילר ונפטר ממשהו לא  נחמד. וזה חלק מעלילותיו.  יהי זיכרו ברוך.

                                                    בקלנועיות  חמורית

                                  אמן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה